<h1>ספר השטרות לרבינו יהודה אלברצלוני</h1>
<h2>דף ג:</h2>
והשטר השמונה וארבעים הוא שטר פרוזבול. ולשון פרוזבול פירושו הוא תקנת עשירים המלוים שלא יפסידו את ממונם, ולא תשמט בשביעית ופרוס הוא תקנה כדאמרינן בגמ' דסדר יומא [ט' ע"א] בפר' שבעת ימים מאי פרהדרין פורסי והן המתקנין תקנות, (כל) [בול] הוא לשון עושר כלומ' תקנה לעשיר שלא תשמיט ממונו. ואמרינן נמי בפרק מגלה נקראת [ט"ו ע"א] בענין מרדכי והמן זה בא בפרס בולי וזה בא בפרס בוטי. ואמרינן נמי [גיטין ל"ז ע"א] ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה. ואמרינן בגיטין בפרק השולח [ל"ו ע"א] התקין הלל פרוזבול מפני תקון העולם ומי איכא מידי דמדאוריתא משמטי שביעית ומתקין הלל שלא תשמט, אמ' אביי בשביעית בזמן הזה ור' היא דתניא ר' אומ' וזה דבר השמטה שמוט בשני שמיטות הכתו' מדבר אחת שמיטת קרקעות ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקעות אתה משמט כספים ובזמן שאין אתה משמט קרקעות אין אתה משמט כספים ותקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית ראה הלל שנמנעו מלהלוות זה את זה ועמד והתקין פרוזבל, ומי איכא מידי דמדאוריתא לא משמטא ומתקני רבנן דמשמטא, אמ' אביי שב ואל תעשה הוא. רבא אמ' הפקר ב"ד הפקר דאמ' ר' יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר שנאמ' וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו, ר' אליעזר אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון ראשי האבות למטות לבני ישראל וכי מה ענין אבות אצל ראשים אלא לומ' לך מה אבות מנחילים לבנים אף ראשים מנחילים לעם כל מה שרוצין. אמ' שמואל האי פרוסבל עולבנא דדיינא הוא אם יישר חיל יותר מהלל אבטליניה. רב נחמן אמ' אקיימיניה והא מיקיים וקאי אלא הכי קאמ' אימא בה מילתא דאעפ"י שלא כת' כמי (כמי) שכתב דמי. [ל"ז ע"א] רבנן דבי רב אשי מסרין מיליהו להדדי, ר' יונתן מסר מיליה לר' חייא בר אבא אמ' ליה מי צריכנא מידי אחרינא אמ' ליה לא. תנן התם אין כותבין פרוזבל אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. אמ' ר' חייא בר אשי אמ' רב אפי' קלח של כרוב. אמ' רב יהודה השאילו מקום לתנור או לכירה כותבין עליו פרוסבלין. תנו רבנן אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבל לו ולערב אין לו קרקע ולדחייב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבל מדר' נתן מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומ' ונתן לאשר אשם לו. ותנן נמי בשביעית בפר' עשירי [מ"א—ו'] שביעית משמטי את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זו משמטת וכו'. השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה אם היה החדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט. האונס והמפתה והמוציא שם רע וכל מעשה בית דין אינן משמיטין. פרוסבל אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה עם זה ועוברין על מה שכתו' בתורה שנאמ' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה וגו' התקין הלל פרוסבל. זהו גופו של פורסבל מוסר אני עליכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים. פרוסבל המוקדם כשר והמאוחר פסול. שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אחד לווה מחמשה כותב פרוזבל לכל אחד ואחד, חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבל אחד לכולן. אין כותבין פרוזבל אלא על הקרקע ואם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליו פרוזבל ר' חוספית אומ' כותבין לאיש על נכסי אשתו וליתומים על נכסי אפטרופוס. גרסינן בפר' כיצד העדים נעשו זוממין [מכות ג' ע"ב] המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמיטין. ובשאלה לגאון והא דתנא בתוספתא [חולין פ"א הי"ג] הכשר בגט פסול בפרוסבל הכשר בפרוסבל פסול בגט. הכשר באשה פסול ביבמה והכשר ביבמה פסול באשה. הכשר בגרושה פסול בחלוצה בחלוצה פסול בגרושה. (נשאלתון) [ושאלתין] בשלמא הכשר בגט פסול בפרוזבל מתניתין היא שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין פרוזבל המקודם כשר והמאוחר פסול. הכשר בגרושה פסול בחלוצה איסתבר לה [גט מעושה כשר חליצה מעושית פסולה, כשר בחליצה פסול בגרושה] חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול יליף מינן אי הכי הוא ופירוש הכשר באשה פסול ביבמה לא קאמינא על בירוריה, הכי חזינן לענין חליצה וגרושה כדאסתבר לכון, והכשר באשה שאם באתה ואמרה מת בעלי תנשא לפום הלכתא, ופסול ביבמה דתנן [יבמות קי"ח ע"ב] אינה נאמנת לומ' מת יבמי שתנשא. ופרוזבל זה יש מי שאומרי' כי אין צריך היום בחוצה לארץ כי זה שאמרנו לעיל בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים וכו' עד עמד הלל והתקין פרוזבל זה כולו בארץ ישראל והלל בפני הבית היה כמפורש בפסחים בפר' אלו דברי' [ס"ו ע"א] ואמרינן נמי בפר' יציאת השבת [שבת ט"ו ע"א] הלל ושמאי גמליאל ושמעון (בנ"ו) נהגו נשיאותן לפני הבית וכו'. והאי דאמרינן לעיל נמי אמ' שמואל האי פרוזבל עולבנא דדייני וכו'. איפשר לומ' שעל דורות הראשונים שהיו בימי הלל קאמ' אעפ"י שלא היה שמואל באותן דורות. והפירוש נכון כי שמואל קאמ' כי איפשר לומ' שהיה נוהג נמי שטר הפרוזבל ואעפ"י שלא בפני הבית בדורו של שמואל לאותן שהיו דרין בארץ ישראל כמו שהוא צריך לנהוג ואפי' היום לאותן שהן דרין בארץ ישראל אבל [בחו"ל] אין צריך פרוזבל כלל אבל צריך לאותן שהן דרים בארץ ישראל ואפי' היום. וענין שטר פרוזבל כך הוא הולך המלוה אצל שלשה עדים, ויש אומרי' אפי' לשנים ואומ' להם הוו לי סהדי וחזו דאנא מסר פרוזבל קמי שלשה דיינין דאינון פלוני ופלוני ופלוני ואם חתמו לו אותן העדים כי פלוני זה מסר הפרוזבל בפני פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני די לו אם יחתמו לו אותן העדים באותו שטר פרוזבל כי בפניהם מסרו בפני הדיינין ואעפ"י שאין הדיינין חותמין באותו שטר הפרוזבל מיהו אי חתימי דייני טפי מעלי ואין צריך שם עדים כלל וזהו ששנינו [שביעית פ"י מ"ד] הדיינין חותמין למטה או העדים.
וזהו נוסח שטר פרוזבל. אנו בית דין החתומין למטה כך היה שבא לפנינו פלוני ואמ' לפנינו רבותי אני יש לי חובות על פלוני ועל פלוני ואני מוסר לכם מילי פרוזבול ויהבית לכון במתנה ארבעה גרמידי מן ארעא דאית לי ועל גביהון ארשיתי יתכון למגבה לי כל שטר חוב דהוה לי על אינש ומעתה הוו לי דייני ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבו אותם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבל הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה ואנו בית דין כיון שראינו דבריו נכונים והואיל ומסר קדמנא מילי דפרוסבלא כדאמור רבנן כתיבנא וחתימנא ליה ביום פלוני לירח פלוני לשנת פלוני האי שטרא דפרוזבלא כדנהגנא מימי הלל הזקן כהוגן וכתיקון רבנן מיומא דנן ולעלם ומדאיתעביד הדין עובדא קדמנא ייפינו כחו דלא למשמט ליה להדין פלוני בר פלוני כל חוב ורשו דהוה ליה אצל כל אדם עד יומא דנן וכן החזקנו כאן בתקנתא דרבנן והכל שריר וקיים. ואם נעשה שטר פרוזבל זה בלשון יוני וחתימי סהדי שבפניהם מסרו לפלוני ופלוני הדיינין כשר הוא אותו פרוזבל וכמפורש בגיטין בתחלת פר' השולח גט.
והשטר הכ"ב הוא שטר הודאה. והוא מענין הודאות והלואות ואע"פ שדינה כשטר חוב כי כל הודאה בקנין הרי כשטר חוב וגם ההודאה נמי בלא קנין אם אומ' לעדים כתובו וחתומו דינה כשטר חוב כמו שפירשנו בהלכות הודאה וכפירה גם בהלכות הקנין ומשפטי ההלואה מכל מקום הרי הוא מתחלקת נוסח גוף השטר בכתיבתה ומתחלקין נמי דיניהן על פי השופרי דשטרי הכתובות באותן שטרות ובלבד שיהיו כתובות על פי הבעלים כגון שישאלו העדים לבעלים בפרופו בעת הקנין כמו שפירשנו לעיל. וענין הודאה כך דינא דהיכא שיושבין שני עדים וראובן מודה בפניהם לשמעון מנה אינה שוה אותה הודאה כלום שיכול הוא לומר השטיתי בך אבל אם אמ' להם הוו עלי עדים בהודאה זו הרי הן באין ומעידין ואינו יכול לכפור ולומ' השטיתי בו אלא א"כ חזר ואמ' פרעתי וכשמעידין אלו השנים שאמ' להם הוו עלי עדים הני מילי על פי[ו] אבל אין רשאין לכתו' עד שיאמ' להם כתובו אבל כיון שהודה אלו השנים ואמ' להם כתובו הרי הם באים וכותבין לו שטר מקוים כראוי בלא קנין וההוא שטרא גובה מנכסים משועבדים כשטרי אקנייתא. ועל האי עניינא גרסינן בפר' חזקת הבתים [ב"ב מ' ע"א] הודאה בפני שנים וצריך לומ' כתובו קנין בפני שנים ואין צריך לומ' כתובו, ואם הודה נמי בפני שלשה ולא אמ' להם כתובו ולא אתם עידי אין כותבין אבל אם עשאן בית דין וקבצו אותן הבעלי דינין על דעת בית דין והם שלשה כל מה שהודו הבעלי דינין בפניהם הרי הוא קיים ואין צריך לומ' כתובו ולא אתם עידי ולא שיאמ' כתובו עלי שטר אלא יש להן שיכתבו עליו שטר הודאה וישתעבדו נכסיו מאותו היום שהודה בפניהם דכיון שב"ד הן הא קיימא לן שכל הודאה בפני בית דין כמלוה הכתובה בשטר דמיא וכבר פירשנו כל זה בהלכות הדיינין. ועל האי עניינא גרסינן בסנהדרין פר' ג' [כ"ט ע"ב] הודה בפני (ב"ד) [עדים] וקנו מידו כותבין, לא קנו מידו אין כותבין בפני שלשה וקנו מידו מאי רב אמ' כותבין הוו עובדא וחש לה רב להא דרב (אשי) [אסי], אמ' רב אדא בר אהבה האי אודיתא זימנין כתבינן וזימנין לא כתבינן מיכנפי ויתבי לא כתבינן כנוף ואייתי הוא כתבינן. מר בר רב אשי אמ' אפי' כנוף ואייתי לא כתבינן ואפילו אמ' הוו עלי דייני עד דקבעי דוכתא בבי דינא ומשדרי שליחא מבי דינא ומזמני להו לדינא. וכבר פירשנו האי שמעתא ופסקא דילה בהלכות הדיינין וגם בהלכות הקניינין ומשפטי ההלואה פירשנו ענין זה. וכת' רבי' סעדיה גאון ז"ל בנוסח שטר הודאה הכי במותב תלתא כחדא הוינא וקבענא דוכתא לדינא דפלוני ופלוני ושדרנא שליחא בתר פלוני ואייתיניה וטען עליה פלוני באלפא זוזי ואודי בהון וכו' עד מה דהות קדמנא וכו' והדין נוסחא היא (באוריתא) [באודיתא] דבי דינא (ואוריתא) [אודיתא] דבי דינא ודאי כותבין נוסח מעשה ב"ד כשאר כל שטרי דבי דינא ומדכרין (אוריתא) [אודיתא] וכל מה דהוה קודמיהון ואיכא נמי (אוריתא) [אודיתא] שאינה מאלו העניינין והוא כגון ההוא דגרס בפר' מי שמת [ב"ב קמ"ט ע"א] בענין איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו וכו' עד מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי אמאי לא [ו]לודי אסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו ולקנינהו (באוריתא) [באודיתא] נפק (אוריתא) [אודיתא] מבי איסור איקפד רבא אמ' קא מגמרא טענתא לאינשי ומפסדו לי וכבר פירשנו זה בספרנו השני בהלכות גרים וירושתם.
וזהו נוסח שטר הודאה, בזמן שהיא בקנין ודאי כותבין לו שטר חוב גמור כשאר כל שטרי חובות וקיומין מיהו השופרי דשטרי צריכין העדים לשאול למודה (בעד) [בעת] הקנין וכדפרשי' לעיל אבל שטר הודאה בלא קנין זהו נוסחא. יודעים אנו (יודעים) [עדים] החתומים למטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי ותנו לו לפלוני בר פלוני מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל לא אנוס ולא (שנוי) [שגוי] אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה מחמת שאני לי בפניכם הודאה גמורה בלא שום טענה וערמה ועלילה אלא הודאה שלימה וברורה בלא שום השטאה בעולם שיש לו אצלי כך וכך דינרין והם עלי בהלואה וברשו ומדאודי הדין פלוני קדמנא אנחנא סהדי בהלין דינרין לפלוני בר פלוני ואמינא עליה לסהדי ואמ' לנא כתובו עליה הדין שטרא שהוא בהן ומשועבד לפלוני דנן דאודי ליה בהון קדמנא כשאר כל שטרי חובות וקיומין דנהגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ומאי דהוה קדמנא ואסהידנא עליה הדין פלוני לסהדי ואמ' לנא כתובו ביום פלוני לירח פלוני לשנת פלוני לבריאת עולם למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים. שטר הודאה זו הרי הוא משועבד בה הוא וכל נכסיו כשאר כל שטרי חובות שהן בקנין גמור דנהיגין בישראל ושעבודו ואחריותו כמותן מיהו לענין פריעתו לפי שלא פירש בהודאתו מתי יתבעם ממנו המלוה ולא יכלו העדים לכתוב ענין זה בשטר אצטריכן לפרוש מהדין הפריעה ומתי יתבעם ממנו שיש מי שאומ' דכיון שלא פירש זה (המורה) [המודה] זמן בהודאה זו הרי אנו דנין בה כדין מלוה סתם שאינו רשאי לתובעו לאלתר אלא לאחר שלשים יום וכדגרסינן בתחלת פר' כיצד העדים נעשו זוממין [מכות ג' ע"ב] תניא [המלוה] את חברו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה. ויש מי שרוצה לומ' כין אין אנו דנין בזה המקום סתם לפי שזו (המורה) [המודה] כבר זו הוא המלוה עליו מקודם שהוא (מודה) [מודה] בה השתא. והני אמרי לך כיון דהשתא הוא דקא מודה בה קמי סהדי הרי הוא כאלו השתא מלוה אותם לו וראיה לדבר שמשעה זה הוא משועבד לו בהן ולכך הרי דין זה כמלוה סתם ובזמן שפירש זה המודה בפני אלו העדים זמן או שאמ' להם וקבלתי עלי לפורעם לו כל זמן שירצה הרי הן כותבין בשטר ההודאה כמו שפירש בפניהם בעת ההודאה.
